Ktouboth
Daf 47a
משנה: וְאֵילּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתָן לְהוֹצִיא מוּכֵּי שְׁחִין וּבַעַל פּוֹלִיפּוּס וְהַמְקַמֵּץ וְהַמְצָרֵף נְחוֹשֶׁת וְהַבּוּרְסִי בֶּין שֶׁהָיוּ בָם עַד שֶׁלֹּא נִישְּׂאוּ וּבֵין מִשֶּׁנִּישְּׂאוֹ לָמָדוּ. וְעַל כּוּלָּן אָמַר רִבִּי מֵאִיר אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל עַכְשָׁיו אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְקַבֶּלֶת הִיא עַל כָּרְחָהּ חוּץ מִמּוּכֶּה שְׁחִין מִפְּנֵי שֶׁמְּמִיקַּתּוּ. מַעֲשֶׂה בְצִידוֹן בְּבוּרְסִי אֶחָד שֶׁמֵּת וְהָיָה לוֹ אַח בּוּרְסִי אָֽמְרוּ חֲכָמִים יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר לְאָחִיךָ הָיִיתִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל וְלָךְ אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל.
Traduction
Voici ceux qui sont tenus de répudier la femme (et de donner le douaire): le lépreux, celui qui a un polype (polypus), l’ouvrier fermenteur (dans les choses d’une odeur infecte), le fondeur en cuivre et le tanneur burseu'', n’importe que ce soient des travaux nouveaux, ou d’une date antérieure au mariage; car pour tous, observe R. Meir, malgré la condition faite d’avance, la femme peut dire qu’elle avait cru pouvoir les supporter (359)Cf JK, (Baba Batra 2, 3) ( 13b), mais elle s’aperçoit maintenant qu’elle ne le peut pas. Les autres docteurs disent: Si la femme a connu ces défauts avant le mariage, elle est obligée de les supporter, excepté la lèpre, parce que le coït est nuisible (360)''Littéralement: '''' le fait fondre '''', le rend phtisique'' au mari lépreux. Un fait s’est présenté à Sidon, où une femme avait un mari tanneur; le mari étant mort (sans enfant), son frère, qui exerçait le même métier, voulait accomplir le lévirat (épouser sa belle-sœur veuve); mais les docteurs ont rendu la décision que la femme a le droit de dire qu’elle a pu supporter son mari, mais qu’elle ne pourra pas supporter le frère du défunt.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מוכה שחין. מצורע:
בעל פוליפוס. ריח החוטם:
והמקמץ והמצרף נחשת. מפרש בגמרא דכולן מפני שאומנות מסרחת היא:
והבורסי. מעבד עורות:
מפני שממיקתו. ממסמתו מלשון המק בשרו והלכה כחכמים:
הלכה: הָאִישׁ שֶׁנּוֹלְדוּ בוֹ מוּמִין כול'. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. כֵּינִי מַתְנִיתָא. בְּשֶׁהָיוּ בוֹ. אֲבָל נוֹלְדוּ בוֹ כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא. רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה בְּכוֹפִיחַ 47a וּבְפָפוֹ. וְאַתְייָא דְּרַב בְּשֶׁאֵין בּוֹ. וּדְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּשֶׁנּוֹלְדוּ בוֹ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אַתְייָא דְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּרִבִּי מֵאִיר. הֵיי דֵין רִבִּי מֵאִיר. בְּקַדְמִייָא בְּאַחַרַייָא. אִין בְּקַדְמִייָא עַד שֶׁיִּתְנֶה. אִין בְּאַחַרַייָא אֲפִילוּ הִתְנֶה לֹא כְלוּם. אָלָּא סָֽלְקַת מַתְנִיתָא כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וְאֵילּוּ כֵן כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא. כְרַבָּנִין. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אִם הָיָה מוּם גָּדוֹל. כְּגוֹן סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו קִיטֵּעַ בְּאַחַת מִיָּדָיו חִיגֵּר בְּאַחַר מֵרַגְלָיו מִיַּד יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. הָדָא אָֽמְרָה. סָֽלְקַת מַתְנִיתָא כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וְאֵילּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא כְרַבָּנִין.
Traduction
R. Juda dit au nom de Rav comment il faut rectifier la Mishna: Un homme ayant eu des défauts (avant de se marier) n’est pas tenu de divorcer (361)Il est manifeste que la femme a passé outre; mais si les défauts sont survenus après l’union, il est tenu de divorcer. R. Aba b. Cahana dit au nom de R. Yohanan que l’avis de R. Simon b. Gamliel sert de règle. Aussi, comme un fait de ce genre (après avoir constaté des infirmités graves) fut soumis à R. Jérémie, à Kofiah (362)Nom de la localité à ajouter à la géographie du Talmud, le mari fut contraint de divorcer. Selon l’explication précitée de Rav, le préopinant (de la Mishna) suppose le cas de la présence préalable des défauts (même secondaires), et R. Simon b. Gamliel parle de défauts survenant nouvellement. R. Zeira dit: l’avis exprimé ici par R. Simon b. Gamliel est conforme à celui de R. Meir. Duquel des avis émanant de R. Meir s’agit-il? Est-il question de son avis dans la Mishna précédente (où il dit de ne pas distinguer entre les défauts cachés d’une femme et ceux qui sont à découvert), ou bien s’agit-il de la Mishna suivante (disant, § 9: ''pour tous, observe R. Meir, malgré la condition préalable, la femme peut dire qu’elle avait cru pouvoir les supporter'')? Or, il ne saurait être question de la Mishna précédente, où l’argumentation porte sur les conditions faites d’avance (tandis qu’ici il n’en est pas question, et R. Simon b. Gamliel n’impose le divorce qu’en cas de survenue nouvelle des défauts), et il ne saurait non plus s’agir de R. Meir dans la Mishna suivante, car il dit là que ''la condition préalable ne sert à rien''? Il faut donc reconstituer la 1re version de la Mishna, et la supposer émanant entièrement de R. Simon b. Gamliel (363)IL s'agit de défauts nouveaux, avec distinction entre les défauts secondaires et les graves. Est-ce à dire que la Mishna suivante, disant: ''Voici ceux qui sont tenus de répudier leur femme, etc.'', n’émane que des autres sages (non de R. Simon b. Gamliel (364)Persiste-t-il en ces cas, à ne prescrire le divorce que pour les défauts survenus après l'union?? On peut résoudre cette question à l’aide de cet enseignement (365)Tossefta à ce traité, ch 7: Selon R. Simon b. Gamliel, on dit de quelqu’un qu’un défaut grave lui est survenu, s’il est devenu borgne, ou s’il a eu une main coupée, ou s’il est devenu paralysé d’une jambe; il devra aussitôt répudier la femme et lui donner le douaire (il n’y est pas contraint en d’autres cas). Donc, il en résulte que la Mishna précédente émane de R. Simon b. Gamliel, et la suivante est conforme seulement aux autres rabbins.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתני'. כן אנו גורסין במתניתין האיש שהיו בו מומין קודם שנשאה אין כופין דסברה וקיבלה אבל נולדו בו אח''כ כופין אותו להוציא. וכן פליגי בבבלי דף ע''ז בגירסת המשנה ולרבי חייא בר רב התם תני היו:
בכופיח. שם מקום:
וכפפו. אותו להוציא במומין גדולים כרשב''ג:
ואתייא דרב בשאין בו. כלו' בשלא נולדו עכשיו בו אלא שהיו בו והיותר נראה דגרסינן בשהיו בו כדאמר רב לעיל וכלומר דאשמעינן לרב דגריס במתני' אליבא דת''ק בשהיו בו אבל אם נולדו בו כופין להוציא ואפי' במומין קטנים:
ודרשב''ג בשנולדו בו. כלומר לרשב''ג דמחלק בין מומין גדולים למומין קטנים וע''כ בשנולדו בו דאי בשהיו מה לי גדולים מה לי קטנים הא סברה וקיבלה ופליגי ת''ק ורשב''ג במומין קטנים ובשנולדו בו:
אתייא דרשב''ג כר''מ. ופריך היי דין ר''מ כהי ר''מ קאמרת:
בקדמייא באחרייא. אם כר''מ דמשנה ראשונה שלפני זו היו בה מומין ועודה בבית אביה כו' דשמענו התם לר''מ דלא מחלק בין מומין שבסתר למומין שבגלוי ועלה קאמרת כמו דר''מ מחמיר במומין כן נמי רשב''ג או כר''מ דמשנה אחרונה שאחר זו ועל כולן אמר ר''מ כו' וכלומר דהא דקתני לקמן ואלו שכופין אותו להוציא אליבא דרשב''ג הוא אבל לרבנן אין כופין לאיש כלל ואם עלה קאמר' קשי' דהא לא אתי' מילתיה דרשב''ג כר''מ לא בקדמייא ולא באחרייא כדמסיק:
אין בקדמייא. אם דעתך כר''מ במשנה שלפני זו:
עד שיתנה. כלומר הא שמענו לר''מ לעיל דלעולם יכול הוא לטעון אפילו במומין שבגלוי ולא אמרינן מסתמא ראה ונתפייס ועד שיתנה עמה דסביר וקיבל הוא על אלו המומין והכא הא אמרי' לרשב''ג נולדו דוקא הוא דכופין אותו הא היו בו אמרינן מסתמא סברה וקיבלה ואע''פ שלא התנה עמה:
ואין באחרייא. אם כמשנה שלאחריה נמי לא אתייא דרשב''ג כר''מ דהא ר''מ קאמר התם אפילו התנה עמה לאו כלום הוא דכסבורה היתה שיכולה לקבל ועכשיו אינה יכולה לקבל. ואפשר לפרש האי ואתייא דרב כו' בלשון קושיא כלומר לרב דגריס ברישא בשהיו אבל נולדו לא קשיא הא דרשב''ג ע''כ בשנולדו בו דאלת''ה מ''ש מומין גדולים ומ''ש מומין קטנים הא סברה וקיבלה וכעין קושית הבבלי התם להאי מ''ד דתני שהיו ומשני ר''ז דרשב''ג כר''מ ס''ל ופריך כהיי ר''מ דלא אתייא לא כר''מ כו' כדפרישי' ולא ניחא ליה לשנויי כדמשני בבבלי ע''ז כסבורה היא שיכולה לקבל ועכשיו אינה יכולה לקבל דא''כ אמאי נקט רבן שמעון בן גמליאל מילתיה בסתמא היה לו להשמיענו רבותא טפי דאפילו בשהתנה עמה יכולה היא שתאמר כן כדאמר ר''מ במשנה דלקמן:
אלא סלקת מתניתא כרשב''ג. כלומר לא תיתני והיו ברישא אלא כולא מתני' בהך דרשב''ג סלקא והיינו בשנולדו ועלה קאמר רשב''ג דדוקא במומין קטנים אין כופין אבל במומין גדולים כופין:
ואלו הן שכופין אותו להוציא כרבנן. בעיא היא אם נימא דמתניתין דלקמן אלו שכופין כרבנן אתייא ולא כרשב''ג דלדידי' הא אמרינן דוקא בשנולדו כופין הא בשהיו אין כופין או דילמא במומין אלו אפילו רשב''ג מודה דאף בשהיו כופין דכסבורה כו':
נשמעינה מן הדא. דקתני בתוספתא דמפרש רשב''ג אלו הן מומין גדולין אם היה סומא כו' אלמא דוקא במומין כאלו קאמר דכופין אבל מומין דקחשיב במתני' דלקמן מוכה שחין כו' לא:
הדא אמרה דסלקת מתני'. האיש שנולדו כו' כרשב''ג כדאמר ומתני' ואלו שכופין כרבנן:
הלכה: אֵילּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתָן לְהוֹצִיא מוּכֶּי שְׁחִין כול'. הַמְקַמֵּץ. זֶה הַמְקַמֵּץ צוֹאָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. זֶה הַבּוּרְסִי. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מַתְניתָא אָֽמְרָה. זֶה הַמְקַמֵּץ צוֹאָה. דְּתַנִינָן וְהַמְקַמֵּץ הַבּוּרְסִי. וְצוֹרַף נְחוֹשֶׁת. שְׁמוּאֵל אָמַר. מַּתִיךְ נְחוֹשֶׁת מֵעִיקָּרוֹ.
Traduction
Par ''ouvrier fermenteur'', on entend celui qui amasse des excréments (pour l’engrais, ou la lessive); selon d’autres, cette action est spéciale au tanneur. En effet, dit R. Zeira, la Mishna confirme le premier avis, en disant (à part) ''le tanneur''. Le ''fondeur en cuivre'' est celui, dit Samuel, qui tire le cuivre de la mine.
Pnei Moshe non traduit
גמ' זה המקמץ צואה. מקבץ צואת כלבים ששורין בהן הבגדים לפני כיבוסן:
מתניתא אמרה כן. ממתני' שמעינן כמ''ד זה המקמץ צואה דהא תנינן והמקמץ והבורסי ואי מקמץ זה בורסי אמאי הדר תני בורסי. והיש אומרים ס''ל דתני בורסי גדול ובורסי קטן כדמפרק לה בבבלי להך מ''ד:
והמצרף נחשת שמואל אמר זה מתיך. שהוא מהתך נחשת מעיקרו ומסריח הוא ואין לך קשה מכלן ושהאשה רעה לו. שהוא קשה לתשמיש יותר מכלן כדאי' בבבלי:
תַּנֵּי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. פָּגַע בִּי זָקֵן אֶחָד מוּכֶּה שְׁחִין מִצִּיפּוֹרִין. אָמַר לִי. כ̇ד̇ מִינֵי שְׁחִין הֵן וְאֵין לָךְ קָשֶׁה מִכּוּלָּם וְשֶׁהָאִשָּׁה רָעָה לֹו אֶלָּא רִאְתָן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. וּבוֹ לָקָה פַרְעֹה הָרָשָׁע. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַינַגַּע יי֨ אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדוֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ וגו'. אָמַר רִבִּי בֶּרֶכְיָה. עַל דֶּטָלְמֵסֶן לְמַגַּע בְּסֹמָה דְמַטְרוֹנָה. אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים מִינֵי אֲרָזִים הֵן וּמִכּוּלָּן לֹא פֵּירַשׁ הַכָּתוּב אֶלָּא שֶׁבַע בִּלְבַד. הָדָא הוּא דִכְתִיב אֶתַּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁיטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָּר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּיו. בְּרוֹשׁ בַּרְתָּא. תִּדְהָר אִדְרָא. וּתְאַשּׁוּר פִּיקְסִינָה. הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן. אַלּוֹנִים עַרְמוֹנִים אַלְמוֹגִים. אַלּוֹנִים בְּלוּטִים. עַרְמוֹנִים דּוּלְבֵּי. אַלְמוּגִּים אֲלֹוִים.
Traduction
On a enseigné que R. Simon b. Gamliel raconte avoir rencontré un vieillard lépreux venant de Sephoris, qui lui dit: des 24 espèces de lèpre qui existent, il n’y en a pas de pire, et à laquelle les relations conjugales soient plus nuisibles, que celle qui fait naître un ver au cerveau. R. Samuel b. Nahman dit au nom de R. Jonathan,: de cette plaie, Pharaon a été frappé (lorsqu’il voulut prendre Sara), comme il est dit (Gn 12, 17): L’Eternel frappa de grandes plaies Pharaon et sa maison. Selon R. Berakhia, Dieu frappa Pharaon (366)V.Rabba à (Gn ch 41, commenc, et Lévit, ch 12, qui s’était proposé etoluhsen de toucher le corps swma de la Matrone (Sara). Il y a 24 sortes de cèdres (367)''B, traité Rosh hashana ( 23a); Rabba sur (Gn 15); sur (Ex 35)'';mais la Bible n’énumère que 7 sortes, dans ce verset (Is, 41, 19): Je mettrai dans le désert le cèdre, l’acacia, le myrte et l’olivier; je mettrai dans les lieux stériles le cyprès, l’orme et le buis, tous ensemble. Or, le 5e terme désigne une sorte de pin, le 6e le chêne, et le 7e est le puxo'' (buis). A ces espèces on a ajouté l’aloès, le platane, le bois de santal; or, l’aloès équivaut ici au térébinthe; le platane au châtaignier, et le dernier au cornouiller (368)''Ou: cognassier; le comment a un mot néo-latin corrompu''.
Pnei Moshe non traduit
ראתן. שיש לו שרץ במוחו:
ובו לקה פרעה הרשע. שלא יהא נוגע בשרה דכתיב נגעים גדולים קשים:
על דטלמסן. נכנס המוכה והנגוע לנגוע במטרונה עצמה ועל פרעה הרשע נאמר שרצה לנגוע בשרה. ובב''ר גריס למקרב למסאנה דמטרוניתא. דטלמסין. מלשון טלמין לי' ולא ידע בויקרא רבה פי''ב:
כ''ד מיני ארזים הן. ובבבלי פ''ב דר''ה קאמר עשרה מיני ארזים הן וחשיב להו כדהכא. ואיידי דקאמר לעיל כ''ד מיני שתין קאמר להך כ''ד מיני ארזים:
אדרא. שם אילן שענפיו מרובין והעשירים נוטעין אותו בשדותיהן לצל ולשם. בריש פ''ב דביצה אדרא כשמה:
פיקסינה. מין ארז אשר עליהו לא יבול ויש לו צורת הדס וכן קורין אותו בל' יוני. הערוך:
הוסיפו עליהן. על השבע המפורשין אלו השלש וכן אמר כבבלי שם:
סליק פירקא בס''ד
Ktouboth
Daf 47b
משנה: נָֽפְלוּ לָהּ נְכָסִים מִשֶּׁנִּשֵּׂאת אֵילּוּ וָאֵילּוּ מוֹדִין שֶׁאִם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה שֶׁהַבַּעַל מוֹצִיא מִיַּד הַלְּקוּחוֹת. עַד שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת וְנִשֵּׂאת רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אִם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה קַייָם. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בֶּן עֲקִיבָה אָֽמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל הוֹאִיל וְזָכָה בָאִשָּׁה לֹא זָכָה בַנְּכָסִים. אָמַר לָהֶם עַל הַחֲדָשִׁים אָנוּ בוֹשִׁים אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ אֶת הַיְשָׁנִים.
Traduction
Une femme ayant hérité après le mariage, tous admettent que si elle a vendu ses biens, le mari peut les reprendre aux acheteurs. Si elle a hérité avant le mariage et elle s’est mariée ensuite, R. Gamliel dit que la vente ou le don par la femme est valable. R. Hanina b. aqiba raconte que sur la question adressée à R. Gamliel, ''pourquoi le mari, à qui appartient la femme, n’aurait-il pas des droits sur ses biens'', celui-ci a répondu, nous avons honte pour les biens récents (ceux dont la femme a hérité après le mariage), et vous voulez ajouter encore des anciens.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הבעל מוציא מיד הלקוחות. הפירות בחייה וגוף הקרקע לאחר מיתתה:
משנה: 47b הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ נְכָסִים עַד שֶׁלֹּא תִתְאָרֵס מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁאִם מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת קַייָם. נָֽפלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּתְאָֽרְסָה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תִּמְכּוֹר וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא תִמְכּוֹר. אֵילּוּ וָאֵילּוּ מוֹדִין שֶׁאִם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה קַייָם. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. אָֽמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. הוֹאִיל וְזָכָה בָאִשָּׁה לֹא יִזְכֶּה בַנְּכָסִים. אָמַר לָהֶם עַל הַחֲדָשִׁים אָנוּ בוֹשִׁין אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ אֶת הַיְשָׁנִים.
Traduction
Si une femme a eu des biens en héritage avant d’être fiancée, et elle se fiance ensuite, l’école de Shammaï et celle de Hillel s’accordent à dire qu’elle peut valablement vendre ou donner ses biens (369)Cf traité (Yebamot 3, 3). Mais en cas d’héritage après s’être fiancée, les avis diffèrent: d’après les Shamaïtes, la femme peut les vendre; d’après les Hillélites, elle ne le peut pas. Cependant, tous admettent que si elle les a vendus ou donnés, la vente ou le don est valable. R. Juda raconte que les docteurs avaient objecté ceci à R. Gamliel: si la femme appartient au mari, pourquoi ses biens ne lui appartiendraient-ils pas aussi? R. Gamliel leur a répondu: nous avons honte à cause des biens récents (les biens dont la femme a hérité après le mariage (370)Car, on ne comprend pas pourquoi on a établi la loi que, si la femme les vend, le mari peut les reprendre et vous voulez nous imposer la même chose pour les anciens (les biens dont elle a hérité entre les fiançailles et le mariage).
Pnei Moshe non traduit
מתני' עד שלא תתארס. ונתארסה:
ב''ש אומרים תמכור. בעודה ארוסה אבל משנשאת לא:
וב''ה אומרים לא תמכור. דאירוסין עושה ספק נישואין שמא תבא לידי נישואין שמא לא תבא הילכך לכתחילה לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים:
הואיל וזכה באשה. שהיא ארוסתו לא יזכה בנכסים בתמיה:
על החדשים. שנפלו לה משנישאת אנו בושין מה ראו חכמים לומר אם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות אלא שאתם מגלגלים עלינו נכסים שנפלו לה בעודה ארוסה לומר שאם מכרה מכרה בטל לפי שזכה בהן הבעל:
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ נְכָסִים כול'. כִּינִי מַתְנִיתָא. עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה. מַה בֵין עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה מַה בֵין מִשֶּׁנִּתְאָֽרְסָה. עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה לִזְכוּתָהּ נָֽפְלוּ. מִשֶּׁנִּתְאָֽרְסָה לִזְכוּתָהּ וְלִזְכוּתוֹ נָֽפְלוּ.
Traduction
Il faut lire dans la Mishna: ''Avant qu’elle ait été fiancée'' (en employant cette expression au passé, non au présent). Il y a cette distinction à établir entre les fiançailles qui sont accomplies, et celles qui ne le sont pas: avant ce moment, ce que la femme hérite lui échoit à elle; mais après ce moment, l’héritage lui échoit en commun avec son mari (voilà pourquoi les avis diffèrent sur la faculté d’en disposer). – (371)Le reste du est déjà traduit à (Pea 6, 2)
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתני' עד שלא נתארסה. אלישנא בעלמא קאי דקתני במתניתין עד שלא תתארס לשון עתיד וכן אנו מפרשים עד שלא נתארסה לשון עבר דהא שנפלו לה קתני:
מה בין עד שלא נתארסה. מאי שנא רישא דלא פליגי דאטו משום שנפלו לה קודם לכן הורע כחו הרי עכשיו נתארסה:
עד שלא נתארסה לזכותה נפלו. שעדיין לא היה זכאי בשלה ולא בה אלא היא בזכות עצמה הילכך כ''ע מודו שמוכרת לכתחילה:
לזכותה ולזכותו נפלו. כלומר ספק לזכותה ספק לזכותו דאירוסין ספק נשואין עושה והילכך קאמרי ב''ה לכתחילה לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים:
רִבִּי פִּינְחָס בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְלָמָּה לֹא תַנִּיתָהּ מִקּוּלֵּי בֵית שַׁמַּי וּמֵחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל. אָמַר לֵיהּ. לָא אֲתִינָן מִיתְנֵי אֶלָּא דָּבָר חָמוּר מִשְּׁנֵי צְדָדִין וְקַל מִשְּׁנֵי צְדָדִין. בְּרַם הָכָא חוֹמֶר הוּא מִצַּד אֶחָד וְקַל מִצַּד אֶחָד. וְהָא תַנִּינָן. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִין. הֶבְקֵר לָעֲנִייִם. הֲרֵי הוּא קַל לָעֲנִייִם וְחוֹמֶר הוּא לְבַעַל הַבַּיִת. וְתַנִּיתָהּ. אָמַר לֵיהּ. קַל הוּא לָעֲנִייִם וְאֵינוֹ חוֹמֶר לְבַעַל הַבַּיִת. שֶׁמִּדַּעְתּוֹ הֶבְקִירוֹ. אָמַר לֵיהּ. וְהָא תַנִּינָן. הָעוֹמֶר שֶׁהוּא סָמוּךְ לְגָפָה וּלְגָדִישׁ וּלְבָקָר וּלְכֵלִים וּשְׁכָחוֹ. הֲרֵי הוּא קַל לְבַעַל הַבַּיִת וְחוֹמֶר הוּא לָעֲנִייִם. אָמַר לֵיהּ. קַל הוּא לְבַעַל הַבַּיִת וְאֵינוֹ חוֹמֶר לָעֲנִייִם. שֶׁאַדָּיִין לֹא זָכוּ בוֹ. וֶאֱמוֹר אוּף הָכָא. קַל הוּא לָאִשָּׁה וְאֵינוֹ חוֹמֶר לְבַעַל. שֶׁאַדָּיִין לֹא זָכָה בָהּ. אָמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁקִּדְּשָׁהּ לִזְכוּתָהּ וְלִזְכוּתוֹ נָֽפְלוּ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ולמה לא תניתה. להאי מתני' בעדיות דחשיב שם מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה:
לא אתינן מיתני. לא שנינו שם אלא דבר החמור לשניהם לאלו וקל לשניהם לאלו אבל הכא חומר הוא מצד אחד וקל מצד אחד לב''ש חומר לבעל וקל לאשה ולב''ה איפכא:
והא תנינן. התם ב''ש אומרים הבקר לעניים. אם לא הפקיר אלא לעניים ולא לעשירים לב''ש הוי הפקר ופטור מן המעשר ולב''ה לא הוי הפקר עד שיופקר אף לעשירים כשמיטה ושלו הן והרי הוא קל לעניים וחומר לבעל הבית לב''ש:
ותניתה. ואפ''ה קתני:
ואינו חומר לבה''ב. לא חשיב חומר שהרי מדעתו הוא מפקיר ולא שייך לומר חומרא אלא במקום שחייבוהו חכמים:
לגפה. גדר של אבנים סדורות:
ולכלים. של מחרישה:
ושכחו. פליגי ב''ש וב''ה לב''ש אינו שכחה הואיל והניחו אצל דבר מסוים עתיד לזכרו ולב''ה שכחה כל זמן שלא החזיק בו והרי הוא קל לבה''ב וחומר לעניים לב''ש וקתני התם:
ואינו חומר לעניים שעדיין לא זכו בו. ולא מיקרי חומר אלא במקום שמפקיעין חכמים זכותו ממנו:
ואמור אוף הכא. אמאי קאמרת הכא דקל הוא לאשה וחומר לבעל נימא הכא נמי דאינו חומר לבעל במה שהיא מוכרת שהרי עדיין לא זכה בה קודם שנשאה:
מכיון שקידשה. יש לו זכות בה וכנפלו לזכותו ולזכותה והוי חומר לבעל לב''ש:
אָמַר רִבִּי יוּדָא. אָֽמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. הוֹאִיל וְהָאֲרוּסָה אִשְׁתּוֹ הִיא וְהַנְּשׂוּאָה אִשְׁתּוֹ הִיא. מַה זֶה מִכְרָהּ בָּטֵל אַף זֶה מִכְרָהּ בָּטֵל. אָמַר לָהֶן בַּחֲדָשִׁים אָנוּ בוֹשִׁים אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין חֲדָשִׁים עַל הַיְּשָׁנִים. אֵילּוּ הֵן הַחֲדָשִׁים. מִשֶׁנִּישֵּׂאת. וְאֵלוּ הֵן הַיְּשָׁנִים. עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת וְנִישֵּׂאת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מה זה. מה בנשואה מכרה בטל כדקתנו במתני' דלקמן הבעל מוציא מיד הלקוחות אף בארוסה תהא מכרה בטל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source